נתב ביתי מכיל יציאה אחת (אל ספק האינטרנט) ואין לו אפשרות לבחור נתיבים שונים – ולכן הוא רק מעביר הלאה את המנות כמו רובוט. מצד שני, מאחר שעליו לנהל את הרשת הביתית, נוספות לו בדרך כלל תכונות שנועדו לעשות את החיים קלים יותר עבורנו המשתמשים.

תכונה אחת היא DHCP, שתפקידה לחלק כתובות אינטרנט למחשבים שמחוברים לנתב, וכך אפשר לחבר אליו מחשב ולהתחיל בגלישה מבלי לבזבז זמן על כל מיני הגדרות. לנתבים ארגוניים אין תכונה כזאת, ולכן צריך לבזבז עוד כמה אלפי שקלים על שרת מיוחד רק בעבור תוכנית החלוקה.

תכונה נוספת של נתבים ביתיים היא "פיירוול" (חומת אש) עם NAT. המשמעות: הנתב מחלק למחשבים בבית כתובות מיוחדות שאינן זמינות ישירות מהאינטרנט. אפשר להשוות זאת לבית שבו כל הדירות מובילות לחדר מדרגות עם שומר עצבני, לעומת בית דירות שבו לכל דירה יש דלת המובילה אל הרחוב. בסוג הראשון לא ניתן להיכנס לדירות מבלי לעבור בדיקה אינטימית של השומר, או הפיירוול במקרה של הנתב, וכך נמנעים סוגים רבים של וירוסים ופריצות. התכונה הזאת היא שהופכת את הנתב הביתי למוצר כדאי כלכך, מאחר שהיא מאפשרת לכל אחד גם שיתוף באינטרנט וגם הגנה יעילה, וכל זאת מבלי לרוקן את חשבון הבנק. נתבים ביתיים מסוימים מסוגלים גם להיות גם נקודת גישה אלחוטית לאינטרנט, ואז באמצעות כרטיס אלחוטי אפשר להתחבר ולגלוש בביטחה

 חזור לדף הקודם